בוריס גרויס
כוח האמנות

 

אמנות מזווית אחרת

האוצר ותיאורטיקן האמנות בוריס גרויס מתבונן בתרבות מצדדים בלתי צפויים ומציג בספרו "כוח האמנות" את מורכבותם של היבטים מכריעים ועקרוניים באמנות העכשווית. דרכו מאירת עיניים ופרובוקטיבית כאחד. לאמנות, הוא טוען, יש כוח משלה; היא חלק ממשחק הכוחות של הפוליטיקה הגלובלית כיום - כפי שהייתה, למשל, בימי המלחמה הקרה. אמנות אינה רק בחזקת סחורה חסרת אונים המשועבדת לצווי ההכלה וההדרה של שוק האמנות. לשיטתו, האמנות, בתוך ההתניות של המודרניות, מיוצרת ופועלת בשני מסלולים אפשריים - כסחורה או ככלי פוליטי, ותשומת הלב המועטה יחסית בתוך השיח העכשווי הנתונה לאמנות שמניעיה פוליטיים היא תולדה של הטעם הנוכחי הרווח. הטעם הוא אחד המושגים המרכזיים בהגותו (מכיוון אחר מזה שדן בו פייר בורדייה). גרויס מציג איפיונים של אמנות מודרנית ועכשווית כפועל יוצא של התפקיד האידיאולוגי שהיא ממלאת, ובד בבד מאבחן את מרכיב הטעם באידיאולוגיה.

גרויס מזהה באמנות של הזרם המרכזי במערב נורמות מתחזקות והולכות של תעמולה אידיאולוגית הניכרות בתערוכות הענק ובביינאלות הבינלאומיות שבעיקרן נועדות להמונים. האמנות העכשווית מפגינה את כוחה, הוא טוען, כאשר היא מאמצת מחווֹת איקונוקלסטיות המופנות כלפי עצמה – כלומר, כשהיא מעמידה עצמה כדימוי וכביקורת על הדימוי בו-זמנית. הוא מראה כיצד אסטרטגיית הניכוס מייצרת, בניסוחו, "אובייקט של פרדוקס", שאותו הוא מגדיר כמאפיין היסודי של עבודת אמנות מודרנית.

במבטו המקיף, גרויס ממקם את האמנות הנעשית כיום – את המכניזם של המנגנון שבתוכו היא פועלת, את האסטרטגיות האסתטיות שלה, את מוסדותיה ואת מניעיה – בתוך הקשר מעמיק של המהפכנות המודרנית, אורבניזם, טכנולוגיות חדשות והמציאות הפוסט-קומוניסטית. כתיבתו המדויקת, האנליטית וה"קרה", ובה בעת גם האירונית והמחודדת, מחברת ניתוח רב תובנות ומבט אישי עם סוגיות פילוסופיות ונוגעת בלב לבו של ייצור התרבות כיום. הטענות הבלתי צפויות הנבנות בדיון מסקרנות ומאתגרות צדדים בהגות הפוסטמודרנית.
א.ד.

בוריס גרויס נולד במזרח ברלין בשנת 1947. הוא פרופסור לפילוסופיה ולתיאוריה של האמנות באקדמיה לעיצוב בקרלסרואה, גרמניה, וגלובל-פרופסור באוניברסיטת ניו יורק. הוא מחברם של ספרים רבים, ביניהם: "איליה קבאקוב: האיש שעף מדירתו אל חלל החיצון", 2006. "כוח האמנות" ראה אור לראשונה בהוצאת MIT, קיימברידג', מסצ'וסטס, 2008.

כמה מפרקי הספר:

• על האוֹצרוּת
• אמנות בעידן הביו-פוליטיקה: מעבודת אמנות לתיעוד אמנות ולאמנות כתיעוד
• איקונוקלזם כאמצעי של אמנות: אסטרטגיות איקונוקלסטיות בקולנוע
• מדימוי אל קובץ של דימוי – ובחזרה: אמנות בעידן הדיגיטלי
• ריבוי מחברים
• העיר בעידן השעתוק התיירותי
• מחשבות על ביקורת אמנות
• אמנות במלחמה
• גוף הגיבור: תיאוריית האמנות של אדולף היטלר
• מעֵבר לַשונוּת: לימודי תרבות והאחר הפוסט-קומוניסטי
• הפרטות או גני עדן מלאכותיים של הפוסט-קומוניזם
• אירופה והאחרים

עיצוב הספר: סטודיו עדי שטרן / ליאור ליזרוביץ'

ביקורות על הספר

דוד ויצטום ממליץ: "בגרמניה נתקלתי בדעותיו המקוריות והפרובוקטיביות של בוריס גרויס על האמנות הסטאליניסטית מזה והטרוריסטים שפגעו במגדלי התאומים בניו יורק מזה. [...] שוק האמנות הוא עצמו חלק במשחק העוצמה של הכלכלה והתעמולה העולמיים. [...] גרויס תמיד מסקרן, מאתגר ושופע רעיונות הנעים בין פואטיקה, פילוסופיה וביקורת האמנות וההווה".
(דוד ויצטום, "ספרים", הארץ, 02.06.10)

"...בוריס גרויס, מבקר אמנות והיסטוריון ממזרח גרמניה, שכתיבתו התיאורטית ניזונה מהיכולת להתבונן ב"ניצחון כלכלת השוק"... נהנה להתבונן באידיאולוגיה השלטת במערב באמצעות מבט משווה למנגנון האידיאולוגי בעולם הקומוניסטי שמת. [הוא] מתבונן בכלכלת השוק שהשתלטה על האמנות הפלסטית, ודורש אחריות רבה יותר מהצופה, בין שהוא אמן, אוצר, או מבקר."
(יצחק לאור, "תרבות וספרות", הארץ, 05.02.10)

"ספר אחד שווה. בוריס גרויס מכניס את האמנות לפוליטיקה. בוריס גרויס, מהתיאורטיקנים החשובים בעולם האמנות העכשווית – וללא ספק המצוטט מכולם – טוען בספרו 'כוח האמנות' שהאמנות היא חלק ממשחק הכוחות של הפוליטיקה כיום. האמנות אינה רק סחורה שעוברת מיד ליד בשדה האמנות, אלא כלי פוליטי בעל כוח, שממלא תפקיד אידיאולוגי. את 'כוח האמנות' מוציאה בארץ אסתר דותן, עורכת טקסטים ראשית במוזיאון תל אביב והוצאת ספרים של איש אחד. מאז 2006 היא מפרסמת כספר אחד מדי שנה, ובוחרת טקסטים שלטעמה חשובים ונחוצים לשיח התרבות בישראל. דותן: "אחד הדברים המרכזיים בספר הוא עצמאות המחשבה, האומץ לא לקדש דימויים, להיות איקונוקלסט. לקחת דברים ולעשות מהם דבר אחר. לא להישאר בגבולות המחשבה שמציבה למשל עבודת אמנות מסוימת. זה פועל יוצא של עמדה עקרונית – לא צריכים לרצות את האמן, את האספן, לא צריך לרצות את אף אחד [...]. זאת עמדה פוליטית, מסלול של פעולה בתוך תרבות [...]"
(ורדית גרוס, "7 לילות", מדור אמנות, ידיעות אחרונות, 05.03.10)