יש יותר מדרך אחת לקרוא את המִסְפח הקומוניסטי של בוריס גרויס

יעד בירן קרא בעיון את הספר, הקדיש מחשבה והפעיל ידע כשכתב את הביקורת שלו. על כך תודה לו ולעורכי "ספרים" על פרסום הרשימה. אבל יש יותר מדרך אחת לקרוא את המסה של בוריס גרויס. גם אם צריך להתמודד עם רוחות רפאים.

הכי קל, וגם הכי דמגוגי, להעמיד משוואה כגון קומוניזם = החיסולים של סטאלין, ובציניות (זולה, אפשר לומר) להכפיש עד אבסורד את בוריס גרויס כמי שמגן על החיסולים בשל רעיון כלשהו. אבל העמדה של גרויס אינה דוגמטית. קל מאוד לקבֵּע כצפוי את הדיון אל עוולות ופשעים. גם קל מאוד להזין הלך רוח אנטגוניסטי בשל השראה נוצרית, אשר בניגוד לתיאור של בירן היא מנותבת אצל גרויס דווקא לעמדה פוליטית אקטיביסטית אתיאיסטית, שמסתייעת בהגדרה מחודשת של המושג מטאנויה. ויתר על כן, במקום להישיר מבט אל הלימבו של שיח הביקורת שלכוד בו המערב, כפי שמנתח אותו גרויס, ובמקום לא להתבצר בהישרדות גרידא אלא לצאת אל מהלך חדש בשל המציאות העגומה – בירן פוטר את הביקורת של גרויס, ביקורת כבדת משקל שמנערת את שגרת המחשבה, כרובד אגבי במסה. גרויס מייחד פרק שלם, "הקומוניזם – מבט מבחוץ", לניתוח נקודות המוצא שרשימתו של בירן מדברת מתוכן.

לא זו בלבד שהמסה של גרויס באה לדרבן תובנה שנחוץ שינוי מוסדי-פוליטי רדיקלי בשמאל (שכיום רובו אינו אלא קריירות אינדיווידואליות באקדמיה ומלחמת יחידים בטחנות רוח תאגידיות שמקודשות על ידי המונותיאיזם של הממון), טבורה הוא צורת זמן שכמעט נעלמה מן השפה כיום, גם משפתו של בירן: המסה משתמשת באוצר מלים שחושבות עתיד, היא באה להתוות חלופה כוללת לקיים, וזאת בתקופה שכמעט כולם מרימים ידיים גם אם מקוננים. ואכן, בוריס גרויס מציב סדר יום פוליטי, יעד שיש לשאוף אליו, שהיה לו גם תקדים (בעייתי, גרויס לא מכחיש), אך הוא תשתית חלופית לסדר חדש: סדר חברתי שבו הפוליטיקה מנהלת את הכלכלה במקום פשיטת הרגל של המצב הנוכחי שבו הפוליטיקה והסדר החברתי שבויים לחלוטין בידי הכלכלה. הוא גם מגדיר מנגנון פרפורמטיבי, כלי לאתגר האדיר – מטאנויה פוליטית, שינוי מודע של פרספקטיבה.