אסתר דותן, מתרגמת סודו של השֶוולייה, עונה על "השאלון הקטן", ישראל היום (17.10.2018). מראיינת: קרן דותן (אין קשר). התשובות המלאות:

על "סודו של השֶוולייה" מאת בריאן או'דוהרטי ועל הוצאת פיתום

1. כמה מלים עלייך.

ציור בפועל, אמנות בכלל, כתיבה על אמנות, ספרות, עריכה ותרגום הם הרקע שלי. ב-2006 הקמתי את הוצאת פיתום שהיא הצטלבות של התחומים האלה. ספר בשנה בממוצע. במכוּון. במסגרת ההוצאה, תרגמתי, בין היתר, שירים של גרייס פיילי; שני ספרים של ג'ון ברג'ר, ביניהם "על ההתבוננות"; מבחר מסות של אמניות עכשוויות פורצות דרך שגם כותבות נהדר - מרתה רַסלר והיטוֹ שְטיירְל; ספר על הביוגרפיה היצירתית של כריס מרקר; מסות חדות מבט של בוריס גרויס, "כוח האמנות". בעבר הרחוק תרגמתי, בין היתר, במסגרות אחרות, רומן ומבחר סיפורים של הנרי ג'יימס, שני ספרי פרוזה של א"מ פורסטר, ועוד.


בריאן או'דוהרטי, סודו של השֶוולייה

2. השֶוולייה דֶ'אוֹן, יליד 1728, היה דמות היסטורית, דיפלומט וסופר שחי כגבר וכאשה. איך סיפורו מתייחס לתפיסות עכשוויות של טראנסקסואליות?

חשוב לומר שהרומן הפיקרסקי על הדמות ההיסטורית שוולייה ד'און הוא לא רומן חניכה, אלא מגולל את הטלטלות העזות שסופג מי שכבר מודע לאחרותו, מקבל אותה וחי אותה. הוא crossdresser, לא בטוח שזה חופף לטרנסקסואל. הוא לפעמים מרגיש גבר ולפעמים אשה ולפעמים שניהם יחד. בראייתו הפרוגרסיבית הוא לא שבוי, ואף נאבק, בסטריאוטיפים ובגינונים שכופים יחסי הכוח בין המינים. דבר לא ברור מאליו. ררוז סלאווי, האלטר אגו של מרסל דושאן, דווקא בנויה עליהם.

3. גם המחבר, בריאן או'דוהרטי (יליד 1928), נע בין דמויות, שבאמצעותן הוא חי כמה חיים מקבילים. איפה המחבר והדמות נפגשים?

אצטט את או'דוהרטי, שהוא גם אמן חזותי חשוב: "בלי משים אחרים קובעים לנו מה מותר, תוחמים לנו את הגבולות שבתוכם נפעל. אני לא מדבר על בנייה של זהות, אני מעדיף לדבר על פירוק של זהות, על מה שמרחיב את התחום שבו העצמי זורם תדיר". בהיפתחות של המחבר ל"חיים מקבילים" ולַצד הפוליטי של הג'נדר הוא נפגש עם הפרוטו-פמיניזם שמגלים כתביו של השוולייה ד'און והמחקרים עליו.

4. במקור הרומן מתחקה אחר מחשבותיו של ד'און ללא הבחנה בין זכר ונקבה, כפי שמאפשרת האנגלית. איך התמודדת עם הצורך להכריע בין המינים בעברית?

זה לא היה פשוט כי יש צירוף בו-זמני של תודעות. התחביר העברי הכריח לנקוט עמדה פרשנית, והקורא יכול להסכים לה או לא. נוצר אילוץ תרגומי שמזמן ערך מוסף לקריאה אקטיבית. האמביוולנטיות של ד'און יצרה בעברית דרמה לשונית.

5. פרויקט חדש שאת עובדת עליו כרגע?

הפרויקט הקרוב הוא ספר פרוזה שני בפיתום, ובעברית בכלל, של הסופר, יוצר הקולנוע והטלוויזיה, ההוגה החברתי, הגרמני, אלכסנדר קְלוּגֶה: "מתקפת האוויר על הלברשטאדט בשמונה באפריל 1945". מגרמנית: נועה קול. אחרית דבר נרחבת שלי. הספר ראה אור במקור ב-1977, והוא מונטאז' ספרותי אנליטי של מבט לאחור אל רגע היסטורי ואל הבלבול של יחידים באירועי ההפצצה נטולת התכלית האסטרטגית על עיר ילדותו של המחבר. אחר כך יראה אור ספר מקור – סיפורים קצרצרים של יורם נסלבסקי.

6. ציטוט שמדבר ללבך מתוך הספר.

יש הרבה רגעים כאלה בספר. המניפולציה של המחזאי הנודע ובא כוחו של לואי ה-16, בומרשה, הטוֹוה את המלכודת סביב השוולייה ד'און ומביא לידי הסכם שמאלץ את ד'און ללבוש תמיד בגדי נשים ובכך לנטרל אותו מכל עמדת כוח; האופן שבו המחבר שוזר כמוטיב פסיכולוגי בעלילה את עיטור מִסדר סן לואי שקיבל ד'און מלואי ה-15 על שירותו הצבאי והדיפלומטי; ההומור והאירוניה שדרכם מסופרת הפגישה של ד'און עם מאדאם פומפדור; הסרקזם והפרטנות בניסיון להפוך את ד'און לאשה נעלה-שבלונית בחצר המלוכה בסצנת הלבשתו בפאר נשי על ידי מעצבת האופנה של מארי אנטואנט; סצנת המעצר הלילי והכליאה בדיז'ון בשל עקשנותו ללבוש את מדיו כקצין פרשים; התנסותו הבלתי אפשרית בין הנזירות במנזר סן-סיר; תיאורי תחרויות הסיף שמהן התפרנס ד'און, הלבוש שמלה, בגלותו בלונדון; הידידות בינו כאשה לבין האלמנה הקשישה גברת קוֹל, המציירת אותו בדמיונה בלי לדעת מהו עולמו למעשה; תיאור ימיו האחרונים. ועוד ועוד. אצטט דווקא את דברי ד'און הפותחים את הספר: "מעולם לא הקדשתי מחשבה מרובה למין שלי עד שהאנגלים החלו להמר עליו. האם אני גבר? האם אני אשה? האנגלים הם, כמובן, עם של מהמרים. הדבר שיחק לטובתי. רבים מהלורדים האלה מרוששים את עצמם סביב שולחן ההימורים. אם הם גם חברי פרלמנט, אין הם מסרבים למעט כסף צרפתי בתמורה להצבעה".






 

  • הזמנת ספרים
  • יצירת קשר
  • על ההוצאה
  • עמוד הבית