מבוא למיני-פוקוס כריס מרקר בסינמטק של תל אביב


7 בספטמבר 2007
מאת אסתר דותן

ללא שמש
ללא שמש, 1982.
תחילה, תודה לסינמטק בתל אביב, לאלון גרבוז ולפיני שץ, על המיני-פוקוס הזה של כריס מרקר, יוצר שככל שיעשו לו יותר מחוות וייכתבו עליו יותר ספרים (ואין הרבה) – מה טוב. אין אפשרות לקלוט בסרטים שלו ובעבודות שלו הכול באחת.

אפרופו הקרנת העותקים המחודשים של סרטי ז'אק דמי עתה בסינמטקים בארץ. בסרט של כריס מרקר המתעד את אחד ממפגשי הדיסאוריינטציה שלו כזר ביפן, המסתורין של קוּמיקוֹ, 1965, משובץ בסצינה של טוקיו בגשם קטע מוזיקלי מתוך מטריות שרבורג, 1964. זאת מחווה קטנה לבמאֵי הגל החדש של הקולנוע הצרפתי ולשחקניות החדשות המתגלות, אבל תוך הסטה אופיינית למרקר. קוּמיקוֹ היא צעירה קונקרטית שמרקר פגש בטוקיו והיא הדריכה אותו בעיר, ולא שחקנית קולנוע; הסרט הוא התחקות אחר דמותה – דמות ממשית החומקת מבין שפע מראיותיה ומסכותיה – מפגש-לא-מפגש בתוך החיים. הפרטים האלה מציירים הבחנה בין הגישה של מרקר לזו של מגמות מרכזיות יותר של הקולנוע. ואסביר. המזח המופתי, הסרט הקצר מ-1962, הוא הסרט העלילתי היחיד שיצר מרקר, ואף הוא נעשה במקביל לחודש מאי הנאה – סרט תיעודי רחב יריעה ועשיר על מצב הרוח האזרחי בפריז לקראת סוף מלחמת אלג'יריה. הבדיון מחלחל בסרטיו של מרקר מכיוון לא מובן מאליו; כלומר, לא סיפור בדיוני על החיים, אלא העלאה אל מָסַך הקולנוע את הבדיון של עצם המציאות – בדיון אם בשל מנגנון ההיזכרות של התודעה שבונה בדיעבד, אם בשל התערבויות כוחניות בעיצוב של זכירה ואם בשל שטף ההשתנויות המתריס נגד כל מהותנות וקיבוע עובדתי, ואם מסיבות אחרות.

ועוד עניין. גם כשמרקר יוצר סרט על אנשים קרובים לו, איב מונטאן למשל, או הבמאי הסובייטי אלכסנדר מדוודקין, או על נושאים קרובים מאוד ללבו כגון סדר היום של תנועות השמאל, הוא שומר מרחק שמאפשר לו מבט דיאלקטי ובירור ביקורתי. בתוך תעשיית התרבות רגעים כאלה נדירים מאוד, מאוד מאוד. קתרין לאפטון בספרה כריס מרקר: זכרונות מן העתיד, עומדת על המרחק הזה במקומות רבים בספר, וגם היא עצמה משלבת את הערכתה העצומה עם מימד מעודן של שחרור וריחוק המאפשר ללבן שאלות.

צורת המבע של ללא שמש, 1982, שתראו עכשיו – היא מסה קולנועית, גירסה חזותית לסוגת המסה הספרותית, צורה שכעת היא אפשרות פתוחה לכולם, אך התנסחה בעקבות סרטו התיעודי של מרקר מ-1958 מכתב מסיביר. ספירלת המחשבות של מרקר בללא שמש חגה בתוך מונטאז' של חומרים תיעודיים הטרוגניים ופוליפוניה של שלוש דמויות מומצאות: דמות הצלם, סאנדור קראסנה, הכותב שמונה מכתבים לאשה, אשר קוראת אותם בקול ומגיבה אליהם; וכן דמות של מעצב משחקי מחשב יפני, אייאו יאמאנקו (נקו=חתול ביפנית, אלטר אגו רווח של מרקר), שהצלם מתאר אותו כ"פנאטי" לתפיסה שלפיה כל עבר מומצא בתוך הווה.

במקומות מסוימים מאוד בללא שמש יש טיפול דיגיטלי בדימויים ותגלו אותו ואת תוקפו כשתראו את הסרט. יש מי שכינה את מרקר "שמאן טכנולוגי" בשל עירנותו לכל חידוש והווירטואוזיות של השימוש בו. אבל אין מדובר בשימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשם החידוש לעצמו ומרקר אינו פוטוריסט, אלא הוא מטמיע את סמני הזמן ההיסטורי. גם מכיווּן זה מרקר מסבך כל הַעמדה בינארית. אם הנטייה היא להעמיד את העידן התעשייתי, את הפורדיזם, הסטנדרטיזציה ואת פס הייצור בתעשייה, כולל זו של הוליווד, כאנטיתזה לעידן הפוסט-תעשייתי של האינדיווידואציה שמאפשר המדיום הדיגיטלי, מרקר נתפס לפס הייצור החדש - זה של סתמיות-השטף שמזמנת הטכנולוגיה של המחשב ושל האינטרנט, ומשתמש בטכנולוגיה חדשה (אם כי הביתית) כדי דווקא להשהות מבט ולהתעכב למחשבה. אגב כך הוא בדה את רשת OWL (ינשוף, עוד אלטר אגו שלו) כאלטרנטיבה ל-WWW, וכן ערוץ טלוויזיה אלטרנטיבי, קנאל כריס – הצעות לטלוויזיה מדומיינת.

קישורים נוספים
קתרין לאפטון / כריס מרקר: זכרונות מן העתיד


מאמרים
שם קוד: כריס מרקר (עכבר העיר)
 
מבוא להקרנה במוזיאון ת"א
 
כריס מרקר והיסוד החמישי של הטבע
(סטודיו, 171)


סרטים
המזח (YouTube)
 
סרט קצרצר: ליילה תוקפת
 
סרטים נדירים ובלוג אישי

עוד על מרקר והספר
פרידה מכריס מרקר
(Frieze magazine Oct. 2012)
 
 
"להחזיר מבט", 2007
 
 
דן גבע בדיאלוג עם מרקר
 
 
מחווה למרקר ולרשת O.W.L
 
 
בלוג של גיום-אן-איז'יפט (מרקר)



ספרים בהוצאה


שלחו לי עדכונים
מעוניינים להתעדכן על ספרים חדשים ועל אירועים? אנא מלאו כתובת דוא"ל

דוא"ל:







 

  • הזמנת ספרים
  • יצירת קשר
  • על ההוצאה
  • עמוד הבית